בדידות בגיל השלישי: מגפה שיש לה תרופה 

בדידות בגיל השלישי: מגפה שיש לה תרופה 

אחד הגורמים החזקים ביותר לדיכאון בגיל השלישי הוא בדידות בזקנה. רבים מבני הגיל השלישי התאלמנו לאחר עשרות שנות נישואים והחלל שנותר לאחר מותם של בן או בת הזוג לאחר שחלקו איתם חיים שלמים הוא עמוק וקשה לגישור.

חלקם נמצאים כבר שנים ארוכות עמוק אל תוך הפנסיה כך שאין עוד שיחות חולין עם חברים מהעבודה, וזהו הגיל שגם מאבדים חברים ויקירים אחרים שהולכים לעולמם.

יש מבוגרים שמגלים שהם לא מכירים את העבודות השוטפות של הבית ואחרים לא מבינים בהתנהלות הפיננסית. ואם כל זה לא מספיק, אז הילדים כבר הקימו משפחה משלהם והם טרודים בפיתוח הקריירה, והורים לא רוצים להיתפס כמפריעים. 

בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה מאד עקב נסיבות החיים המשתנות. בדידות בקרב קשישים היא אמנם לא מחלה בפני עצמה, אך היא בהחלט מגבירה את הסיכון לחלות במחלות שונות, בהן גם דיכאון והתנוונות שרירים הנובעת מחוסר תזוזה.

לאורך החיים, התרגלנו לייצר חברויות בתוך מסגרות: בית הספר, לימודים גבוהים, עבודה. מחוץ למסגרות הללו הרבה יותר קשה ליצור חיבורים בעלי משמעות, ולכן חשוב  להבנות מסגרת כלשהי עבור קשישים בודדים. גם עבור כאלה עם משפחה ענפה ועשרות נינים. הזמן לבד מעיק יותר, ארוך יותר ואף עלול להיות מסוכן לבריאותם. 

תחושת חוסר ערך שמובילה לדיכאון

התחושות האלה, שלא מדברים עליהן מספיק ולא מתמודדים איתן כראוי, מובילות במקרים רבים מאוד לבדידות בגיל השלישי ולתחושה בקרב האוכלוסייה הזו ש״אין לי יותר משמעות אמיתית בחיים״.

בדידות, בכל גיל, מובילה לתחושת דיכאון וחוסר ערך, אך בעוד שבגילים הצעירים יותר אפשר להחליף מקום עבודה, למצוא חברים חדשים, למצוא נחמה בילדים או בטיול גדול לחו״ל – בגיל השלישי האפשרויות האלה מוגבלות יותר.

בגיל השלישי נוספים גורמים נוספים לדיכאון, כמו למשל תחילתן של מחלות דמנטיות כמו אלצהיימר בשלבים שמבינים שחלה פגיעה קוגניטיבית או הפיכה למטופל סיעודי שמאבד את עצמאות ונסמך על עזרת הזולת.

תחושות הבדידות והדיכאון מלוות קשישים רבים כל כך, עד שאפשר ממש להגיד שמדובר במגפה. החדשות הטובות הן, שבמקרה הזה צריך קצת יותר יצירתיות וקצת פחות מאמץ בהשוואה למגפות אחרות שאנחנו מכירים. 

במקום תרופה במרשם רופא – התנדבות במסגרת קבוצתית

הדבר הראשון שיעזור לנו להילחם בבדידות בגיל השלישי, הוא ליצור עבור ההורים והסבים שלנו  סדר יום חדש, שכולל בתוכו אינטראקציות חברתיות ועשייה המותאמת ליכולות שלהם. דרך טובה למלא את הריק שנפער אצל קשישים ולעודד תחושת עשייה על ידי נתינה היא התנדבות, עדיף במסגרת קבוצתית.

בפעולות התנדבותיות בני הגיל השלישי לא מרגישים כאילו מישהו ״עושה להם טובה״ בכך שמעניקים להם יחס, להיפך – באופן רשמי הם הצד הנותן ולא המקבל, אך עצם הפעילות עצמה מעניקה להם משמעות שאי אפשר להעביר כאן במילים. תחושת הערך העצמי שלהם במסגרת פעילותית כזו עולה ויש פחות מקום לשקט הזה שמעמיק את תחושת הבדידות. 

דרך נוספת להפגת בדידות בקרב קשישים היא מרכזי יום לקשיש. המרכזים הללו מפוזרים ברחבי, וממש כמעט בכל יישוב, גדול כקטן, אפשר למצוא מגוון אדיר של פעילויות במהלך היום.

המרכזים הללו מייצרים עבור אזרחים ותיקים את המסגרת הזאת שמסייעת להם לפתח קשרים חדשים, כן, גם בגיל השלישי. נכון, קשישות וקשישים נראים לפעמים ״סגורים״ יותר ליצירת קשרים חדשים, אך בעזרת המדריכות המנוסות תמיד אפשר ״לשדך״ בין אנשים עם תחומי עניין משותפים וליצור חברויות גם בגיל הזה. 

מסגרות מגורים עם פעילויות שמעניקות משמעות לחיים

עבור אזרחים ותיקים עצמאיים, קיימת האופציה של דיור מוגן. במקום להיות לבד בבית שבו חלקו עם בני או בנות זוגם שנים, בו כל דבר מזכיר אותם ומעמיק את תחושת הבדידות, הם יכולים לעבור לבית דיור מוגן שכזה.

במתחמים הללו, ישנן פעילויות חברתיות שונות, ארוחות משותפות, ומגוון אפשרויות להעשרת חייהם של בני ובנות הגיל השלישי ולסיוע בהפגת בדידות.

במתחמי דיור מוגן יוקרתי בני הגיל השלישי נהנים ממתקנים שכוללים מסעדות ובתי קפה, אולמות מופעים והרצאות, מאפייה ביתית, ספרייה עשירה רב-לשונית, מרכזי בריאות, ספורט וכושר, מינימרקט עבור אלו שמבשלים לעצמם, ובמתחמים רבים פועלים גם מרכז ספא ויופי, בריכה מחוממת ומקורה, וחדרי מחשב ללימודים דיגיטליים שיצמצמו את הפער בין הסבים לנכדים.

רבים מדיירי בתי דיור מוגן מתארים את השלב הזה של חייהם כחופשה יוקרתית בלתי נגמרת.

אם המצב הבריאותי מצריך סיוע צמוד יותר, בתי אבות הם אופציה נהדרת לבני הגיל השלישי להפגת בדידות וליצירת קשרים בסביבה שגם דואגת לבריאותם, במקרה הצורך.

בבתי אבות, האזרחים הוותיקים מוקפים באנשים ונשים בני גילם שחולקים איתם הרבה דברים במשותף בשל ניסיון החיים הדומה, והשהייה במחיצת אנשים שמבינים אותם היא משמעותית בשיכוך תחושת הבדידות הקשה. גם בתי אבות מציעים שורה ארוכה של פעילויות חברה, תרבות והעשרה, והצוותים המקצועיים יודעים לדאוג לכך שאף אחד או אחת לא ירגישו בודדים, אפילו על ידי שיחות קצרות מהאחיות או העובדים הסוציאליים. 

אפילו את בדידותם של קשישים סיעודיים 100% ניתן להפיג, למשל על ידי מטפל או מטפלת זרה. מטפלים אלה ששוהים בבית הקשיש 24 שעות ביממה נמצאים בחברתם כל הזמן. חוץ מדאגה לניקיון הבית, בישול ארוחות, דאגה להיגיינה האישית, וסיוע במעברים ממקום למקום, אותם מטפלים מספקים לקשישות ולקשישים חברה ואדם לדבר איתו. 

בתי אבות ודיורים מוגנים הם אופציה נהדרת עבור בני הגיל השלישי אשר מרגישים בודדים!

טלפון קטן יכול לעשות את כל ההבדל

איך אתם יכולים לעזור לקשישים ולקשישות להתמודד עם בדידות?

קודם כל, לדאוג לבקר אותם כמה שיותר!

ואם אי אפשר לבקר בתדירות גבוהה, לוודא שמתקשרים אליהם תדיר. אם הם שולטים בטלפונים החכמים או שיש להם מטפל או מטפלת שיכולים לסייע בזה, לא תאמינו כמה ההורים וסבא וסבתא אוהבים לקבל שיחות וידאו.

לראות את הפרצופים של האהובים שלנו, גם אם רק דרך מסך, מאוד עוזר ומחזק. יש לכם ילדים קטנים, הנכדים שלהם? צלמו סרטוני וידאו ושלחו אליהם. בכל פעם שהם יראו את הנכד הקטן אומר משהו חמוד או הנכדה אומרת ״שלום סבתא, אני אוהבת אותך״ – יעלה על פניהם חיוך שיהיה קשה למחוק לזמן ממושך.  

בישראל יש אין-ספור תוכניות ממשלתיות רשמיות למאבק במגפת הבדידות בגיל השלישי, לצד עמותות וארגוני מתנדבים שפועלים ביותר מ-700 מועדונים ברחבי הארץ.

אתם, כמובן, יכולים להצטרף לאחד הארגונים האלה ולהתנדב אם יש לכם פנאי לכך, אבל את הצעד הפשוט ביותר אתם יכולים לעשות כבר עכשיו – פשוט להרים טלפון לסבתא, לסבא, לאמא או לאבא, עוד היום, או לכל הפחות השבוע. שלבו אותם בתוכניות שלכם בחגים, הביאו את הנכדים לעיתים תכופות יותר אפילו לביקורים קצרים. אין לכם מושג כמה טוב זה יעשה להם, וגם לכם.